עמותת MPH הקבוצה למדיטציה, לשלום, הרמוניה וחיים יצירתיים, רכשה ניסיון בהוראה לילדים משנת 1980, שנה בה קיבלה אישור ללמד את הנושא "בבקשה, תודה וסליחה" בבית-ספר יסודי ביהוד.
משנת 1996 עבדה הקבוצה עם ילדים וניהלה צהרון לגילאי 4-7. בחופשות הקיץ פעלו במרכז קייטנות מוצלחות לגילאים שונים. כמו כן הקבוצה לימדה מדיטציה בבית ספר לשכבת גיל 9, בשיטות שנועדו לעזור לילד לגלות את עצמו. חומר הלימוד נאסף ממקורות שונים ומניסיון אישי שהצטבר במשך השנים
מטרת תוכנית זו היא להביא ילדים להכרה ביחודיות העצמית שלהם, ובכך גם להכיר ולהוקיר את הזכות של כל כל אחד מהם ליחודיות משלו, תוך מודעות והכרה בקווי דמיון ביניהם כילדים, כחברים באותה קבוצה (כתה) ולקיומן של מטרות משותפות. על מנת לעורר את הילדים להכיר את עצמם, השיטה מסייעת להם להבין את העוצמה הפנימית הטמונה בהם. ויש להם. לכל אחד. עוצמה באה ממחשבות בדוגמא שלילית - כשאומרים לנו שאנו לא מסוגלים להשיג משהו, אזי אנו נוטים לאמץ את תפיסת הכישלון באמצעות מחשבות על כישלון. אנו מחדירים כישלון אל תוך גופנו ולחיים סביבנו. במובן מסוים, באופן לא מודע, אנו מאמצים את הכישלון אל תוך חיינו וכלפי הסביבה שלנו. אבל ברגע שאנו מבינים שכישלון והצלחה, השתלבות בסביבה ותקשורת, וכל דבר אחר בו אנו נוגעים ברמה האישית והחברתית מתחיל מאיתנו ותלוי בנו, אזי אנו מתחילים להפעיל את החשיבה, ובכך מתחילים את השינוי.
התנהגות תוקפנית של ילדים היא פעמים רבות ביטוי תקשורתי קל, זמין ועוצמתי. המשתמש באלימות זוכה להישגים אישיים וחברתיים, בעיקר כשאין התנגדות מסביב, וכשילדים אחרים מגיבים בכניעה ובפחד – התנהגויות המעודדות את הילד האלים.
כשאנו מתחברים עם האני העצמי שלנו, כשאנו מסוגלים להרגיש את מלוא העצמה והיופי הפנימיים שלנו, אז אנו מאמצים התנהגות אמפטית, המושתתת על הבנת האחר, תוך בניה של יכולת נתינה וקבלה שהיא הבסיס לכל תקשורת ולקיום של חברה בריאה ותומכת. אם על זה אנו מוסיפים את המימד של הקשר לטבע ולסביבה, לצליל ולתנועה, הרי יצרנו לעצמנו עולם אוהד ותומך סביבנו - עולם של אנשים, טבע וסביבה. בדרך זו אנו מסוגלים להפחית מתחים ולחץ, השכיחים כל כך בחברה שלנו היום, והדרך להפחתת האלימות פתוחה.
חשוב ללמד ילדים ששונה אינו פחות, או גרוע יותר. משמעו בפשטות הוא "לא אותו דבר". הם צריכים ללמוד ששונות ברעיונות ויכולות תורמים לחברה, ולא גורעים ממנה. מחובתנו היא לחנך למודעות שהבדלי מוצא, צבע, דת ושאר הבדלים, משמעם שאנשים אינם נראים זהה או מתנהגים דומה, מתלבשים שונה וגם אינם בעלי אותן יכולות גופניות.
העבודה האישית הנלמדת בסדנה שבספר מקדמת את הילדים ביכולות התקשורת והקשרים החברתיים בסביבתם ומשפרת את ניצול היכולות האישיות בתחומי החיים השונים, תוך בניית בסיס איתן לחייהם כמבוגרים בשני מישורים אלו. תוך כדי בנייה של תקשורת חיובית ויצירת אמפטיה לאחר השונה, מגיעות מהר מאד גם התכונות האמיתיות הבונות חברה ללא אלימות:
חמלה וסובלנות.
מתן כבוד, מרחב וזכויות לאחר.
שמחה פנימית והערכת יופי הסביבה והעולם בו אנו חיים.
השימוש בדמיון שלנו ושל הילדים, הוא אחד הכלים הטובים להשגת מטרות. משם מתחילים. אנו מלמדים את הילדים להשתמש בכלי העוצמתי של הדמיון, כחלק מהשיטה להכרת העצמי. ילדים חיים בעולם קסום מלא דמיון. גם אנו, המבוגרים, היינו שם. כאשר אנו נזכרים בזמנים נהדרים אלה, אנו יכולים להעריך את החלק שיש לדמיון בחיינו. הדמיון הוא הגורם המניע. באמצעות השימוש בדימיון ניתן להשפיע על הדרך בה הילדים רואים את העולם.
כשנתחיל כמחנכים (מורים, הורים, סבים, ולמעשה כולנו) בשינוי התפיסות שלנו עצמנו ליתר סובלנות באמצעות הנלמד בספר זה, יהיה לנו גם קל יותר לקבל רעיונות חדשים מן הילדים עצמם.
ילדים באים לעולם ומתקבלים באהבה. הם מלאי סקרנות ורצון לחקור את הסובב אותם, את האנשים, את החברה ואת הטבע.
החיים בעולמנו מאבדים מיופיים כשהילדים עומדים בפני מציאות רגשית של קנאה, שנאה, מחסור, וצורך להוכיח "שאני יותר..". לפיכך, משימתנו היא לנסות ולשמר את היכולת לראות את היופי לאחר ולטבע.
כל מי שתרם לספר זה מבין שעל מנת ליצור את העולם בו אנו רוצים לחיות, עלינו להתחיל בילדים: לעזור להם לזכור את האהבה ואת השמחה, ולשאוף פנימה את היופי שניתן לכולנו כמתנה – זכות שאנו נוטים לפעמים לשכוח.
